top of page
חיפוש

הגנה עצמית במשפט הפלילי

טענת הגנה עצמית מעוגנת בסעיף 34י לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, אשר קובע כדלקמן:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים".


לכל אדם הזכות לחיות בביטחון, וכנגזרת לכך, הזכות להגן על עצמו במידה והוא מותקף. טענת הגנה עצמית הינה טענת הגנה במשפט הפלילי, אשר יכולה להוביל לזיכוי נאשם בעבירות אלימות כנגד אחר. בית המשפט לא יקבל בנקל טענה זו, ויש לעמוד במספר תנאים (6 במספר), אשר הוכחתם יכולה להוביל לכניסה ל-ד' אמות הטענה, כפי שיפורט להלן:


  • המעשה נדרש כדי להדוף תקיפה שלא כדין – תנאי זה בא להחריג את מי שהפעיל כוח סביר, בסמכות שהוקנתה לו על פי דין, ומהווה בסיס לטענת הגנה עצמית. לדוגמא: תנאי זה לא יתקיים כאשר נאשם תוקף שוטר שבא לעצרו כדין. הווה אומר, טענת הגנה עצמית יכולה לעמוד אף כנגד שוטר אם יוכח כי הופעל נגדו כוח שלא כדין, ויעמוד בשאר התנאים המפורטים.

  • סכנה מוחשית – רק במידה והסכנה הינה ממשית\מוחשית יחול תנאי זה. משמעות הדברים כי לא ניתן לטעון לתנאי זה לו הייתה הסכנה ערטילאית\תאורטית, אלא מוחשית וברורה. נתון נוסף שיש להתחשב בו הינו כי ה- "סכנה" אכן תהא סכנה לפגיעה. לא כל דחיפה תאפשר שימוש בכוח באצטלה של הגנה עצמית.

  • מיידיות –על החשוד\נאשם להוכיח כי מעשיו בוצעו בטווח הזמן המיידי. לא תהא זו טענת הגנה טובה למי שמעשיו בוצעו בטווח זמן שאינו מיידי או שבכוחו היה להתרחק מן הסיטואציה. על מנת לפשט את הדברים: פלוני אשר הוכה במכת אגרוף על ידי אלמוני, לא יוכל לטעון למיידיות אם חזר לאחר כחצי שעה והיכה את אלמוני חזרה במכת אגרוף משלו.

  • התנהגות פסולה מצד המתגונן - על פי תנאי זה טענת הגנה העצמית לא תקום למי שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה, תוך שהוא צופה מראש את התפתחות הדברים. התנהגות פסולה יכולה להיות התגרות או מעשה פסול אחר מטעם המתגונן, שהובילו למעשה התקיפה. במצב דברים זה אין הצדקה להתגוננות, ובית המשפט לא יראה במתגונן כמי שהותקף על לא עוול בכפו,וככזה שההתקפה הפתיעה אותו. תנאי מסייג זה נועד למנוע שימוש פסול בטענת ההגנה העצמית, על ידי כניסה מתוכננת למצבים אלימים והעלאת טענה להגנה עצמית לאחר מכן.

  • פרופורציה בין פעולת ההתגוננות לפעולת התוקף - התנאי החמישי להחלתה של טענת ההגנה העצמית, הוא קיומו של יחס סביר (פרופורציה), בין פעולת המתגונן ובין פעולת התוקף. פלוני הולך ברחוב ואלמוני נתקל בכתפו. בתגובה לכך פלוני מוציא אקדח ויורה באלמוני למוות. האם יחול התנאי הנ"ל? ברור כי התשובה לכך היא שלילית. שימוש בכוח מופרז ביחס לפעולת התקיפה לא יעלה כדי הגנה עצמית.

  • נחיצות – תנאי זה בוחן האם עמדו למתגונן אפשרויות אחרות פרט לשימוש בכוח, וכן האם עמדה בפני המתגונן האפשרות להגן על עצמו בכוח פחות, כך שהפגיעה בתוקף תהא פחותה.



חשוב להבהיר! נטל ההוכחה להוכיח טענת הגנה עצמית הינו על החשוד\נאשם. כפי שהובהר בראש המאמר, בית המשפט לא יקבל טענת הגנה עצמית בנקל וחשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין פלילי מנוסה על מנת להעלות טענה זו בשום שכל. כדברי בית המשפט העליון ב- ע"פ 4784/13 ניר סומך נ' מדינת ישראל:


"לא מחשב ואריתמטיקה, אלא שכל ישר ואנושיות טבעית. דברים אלו יפים להלכה, אך קשים למעשה, ההבדל בין מעשה נחוץ למעשה שאינו נחוץ הריהו (כדברי השופ מ' חשין בענין אחר ובהקשר אחר) "דק-מכל-דק, דק – על דק, דק – עד – אין – נבדק.

.

.

מחד גיסא, יש לבחון את פוטנציאל הנזק הגלום במעשיו של הנתקף; ככל שפוטנציאל הנזק גדול יותר, כן תגבר נטייתנו לדקדק עימו בבחינת נחיצות המעשה. מאידך גיסא, יש לבחון את מידת מוחשיותה ומידותיה של הסכנה הנשקפת לנתקף; ככל שהסכנה מוחשית ומיידית יותר, כן תפחת נטייתנו לדקדק עימו בבחינת נחיצות המעשה".

צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Σχόλια


bottom of page