נטל ההוכחה במשפט הפלילי

סעיף 34כב לחוק העונשין, התשל״ז-1977, קובע כדלקמן:

(א) לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר.
(ב) התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג.

כאשר אדם מואשם בכתב אישום פלילי, על המדינה להוכיח את אשמתו בעובדות כתב האישום מעבר לספק סביר. זהו נטל ההוכחה במשפט הפלילי.

אמת המידה ״מעבר לספק סביר״ ייחודית למשפט הפלילי, ושונה מהותית מאמת המידה של ״מאזן ההסתברויות״ במשפט האזרחי, שבו די בהוכחת הטענה במאזן של 51% כדי לזכות בהליך.

סעיף קטן (ב) קובע שאם התעורר ספק סביר באשר לאשמת הנאשם, והספק לא הוסר במהלך המשפט, יחול הסייג והנאשם יזוכה. הנטל להוכיח את האשמה מוטל על התביעה, ותפקידו של הסנגור הוא לעורר את אותו ספק סביר.

בע״פ 7220/05 האני נימר נ׳ מדינת ישראל עמד בית המשפט העליון על חשיבותו של הספק הסביר:

״החובה להוכיח אשמה פלילית מעבר לספק סביר נגזרת מעקרונות חוקתיים של חופש האדם והגנה על חירותו האישית מפני מעצר ומאסר ומפני פגיעה בכבודו כאדם. משתלבת בכך חזקת החפות, ממנה נגזר העקרון כי אין להרשיע אדם כאשר נותר ספק סביר באשמתו... העקרון לפיו עדיף שיהלך רשע חופשי משזכאי יורשע שלא כדין עומד ביסוד אמת המידה של הספק הסביר״.

נטל ההוכחה הגבוה במשפט הפלילי

ההליך הפלילי עוסק בדיני נפשות, בשמו הטוב של אדם, ומעל לכל, בחירותו, שעלולה להישלל אם יורשע. כדי למזער את הסיכוי שחפים מפשע יורשעו, ומתוך הכרה בפערי הכוחות בין המדינה לבין הנאשם, קבע המחוקק אמת מידה מחמירה להרשעה.

אם הוגש נגדכם כתב אישום, מומלץ מאוד להסתייע בעורך דין פלילי מנוסה, המכיר את רזי ההליך הפלילי ויודע כיצד לעורר ספק סביר.