חזקת החפות

חזקת החפות היא נקודת המוצא בהליך הפלילי. החזקה קובעת כי כל אדם הוא בגדר זכאי, כל עוד לא הוכחה אשמתו. היא חלה על כל אדם באשר הוא, בין שעברו הפלילי עשיר ובין שהוא נקי, ובין שהוא חשוד או נאשם.

נקודת מוצא זו יוצרת שוויון בין בני האדם, ומהותה היא שבית המשפט רואה בכל אדם חף מפשע, ונטל ההוכחה לאשמה, מעל לכל ספק סביר, מוטל על המאשימה.

מדוע קיימת חזקת החפות?

להליך הפלילי השלכות רבות על חייו של אדם: החל משמו הטוב שמוכתם והקלון שדבק בו, ועד לשלילת חירותו על גווניה, כגון מאסר, מעצר ותנאים מגבילים. המציאות מלמדת שפגיעות אלו דבקות באדם לא תמיד בצדק. לעיתים הוא מזוכה מהעבירות שיוחסו לו, אך הנזק כבר נעשה.

חזקת החפות נועדה למזער את הפגיעה: כל עוד לא הורשע אדם מעל לכל ספק סביר, שמו נקי ויש לראותו כחף מפשע. אשמתו של אדם נקבעת בפסק דין חלוט, שלא ניתן עוד לערער עליו. מכך נובעות שתי מסקנות עיקריות:

1. חזקת החפות אינה מוחלטת, והיא ניתנת לסתירה כאשר אדם מורשע בפסק דין חלוט.
2. חזקת החפות אינה נצחית. כאשר אדם מורשע, היא חולפת לעניין ההליך הספציפי שבו הורשע בלבד.

וכך קבע בית המשפט העליון בע״פ 559/85 מוזס קיסלר נ׳ מדינת ישראל:

״חזקת החפות אמנם עומדת למערער, כמו לכל אדם שלא הורשע בדין, אך אין בחזקה זו ובספק האמור כדי לגרור אחריהם זיכוי, כל עוד לא נקבע כממצא, שלא הוכח שהנאשם ביצע את העבירה או שהוא אינו אשם״.

לסיכום

חזקת החפות חלה על כל אדם, והיא זכות יסוד במשפט הפלילי בישראל. מטרותיה הן הבטחת הליך הוגן, הגנה על שמו הטוב של אדם והימנעות משלילת חירותו כל עוד לא הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר, ריסון כוחן של הרשויות והגנה על הפרט מול פערי הכוחות המובנים. ובלשונו של הרמב״ם בספר המצוות: ״יותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים״.