עבירות אלימות במשפחה מוגדרות עבירות ״תקיפה בנסיבות מחמירות״, ומכאן ניתן ללמוד על החומרה היתרה שהמחוקק ייחס להן. עבירות אלה מבוצעות לרוב בתוך התא המשפחתי, דבר המקשה על חשיפתן ומוסיף לחומרתן. מתוך תפיסה ש״ביתו של אדם מבצרו״, ושבביתו זכאי אדם לחוש ביטחון מלא, קבעו בתי המשפט כי פוטנציאל הענישה בעבירות אלמ״ב (אלימות במשפחה) כפול מזה של עבירות זהות שאינן מבוצעות בנסיבות אלה.
מיהו בן משפחה?
סעיף 1 להחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ״א–1991, מגדיר מיהו בן זוג ומיהו בן משפחה:
"בן זוג" – לרבות ידוע בציבור;
"בן משפחה" – לרבות מי שהיה בן משפחה בעבר, והוא אחד מאלה:
(1) בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית;
(2) מי שאחראי לצרכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע, המתגורר עמו, וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור;
החמרת הענישה בעבירות אלמ״ב
על חומרתן היתרה של עבירות אלמ״ב ניתן ללמוד כבר מסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), שבו קבע המחוקק חמישה מקרים שבהם חלה חזקת מסוכנות סטטוטורית כלפי מי שהוגש נגדו כתב אישום. סעיף 21(א)(1)(ג)(5) קובע כי עבירת אלימות כלפי בן משפחה, כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תיחשב עבירה המקימה מסוכנות סטטוטורית, ובשלה יורה בית המשפט על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים.
נוסף על כך, וכפי שצוין לעיל, הרשעה בעבירות אלימות במשפחה מובילה לענישה כפולה מזו שבעבירות שבוצעו בנסיבות ״רגילות״:
- העונש המרבי הקבוע בחוק לעבירת תקיפה סתם הוא שנתיים מאסר; על עבירה דומה שבוצעה בנסיבות אלמ״ב ניתן להטיל עד 4 שנות מאסר.
- העונש המרבי לעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש הוא 3 שנות מאסר; על עבירה דומה שבוצעה כלפי בן זוג העונש המרבי הוא 6 שנות מאסר, ואם בוצעה בידי אחראי כלפי קטין או חסר ישע – 7 שנות מאסר.
- העונש המרבי לעבירת פציעה הוא 3 שנות מאסר; על עבירה דומה שבוצעה בנסיבות אלמ״ב העונש המרבי הוא 6 שנות מאסר.
- העונש המרבי לעבירת חבלה חמורה הוא 7 שנות מאסר; על עבירה דומה שבוצעה בנסיבות אלמ״ב העונש המרבי הוא 10 שנות מאסר.
האם אפשר לבטל תלונה על אלימות במשפחה?
במקרים רבים חוזר התא המשפחתי לתפקד כסדרו, ובן המשפחה שהתלונן על האלימות מבקש ״למשוך״ את תלונתו ולהביא להפסקת ההליך הפלילי נגד החשוד או הנאשם. במקרים כאלה אין היחידה החוקרת או רשות התביעה חייבות להפסיק את ההליך, והעניין נתון לשיקול דעתן הבלעדי.
בהליך הפלילי בישראל נכנסות רשויות האכיפה, למעשה, לנעליו של המתלונן, והמדינה היא התובעת. משכך, בקשת המתלונן לסגור את התיק היא רק שיקול אחד מבין שיקולים רבים.
נוהל אח״ם מס׳ 300.13.226, ״הטיפול המשטרתי בעבירות אלמ״ב״, מפרט את מכלול השיקולים לסגירת תיק אלמ״ב בעילה של ״חוסר עניין לציבור״, ואלה הם:
- נסיבות ביצוע העבירה קלות.
- לחשוד אין רישום משטרתי קודם בעבירות אלימות בחמש השנים האחרונות.
- להערכת הקצין הממונה, רמת המסוכנות של החשוד אינה גבוהה.
- גורם טיפולי דיווח כי החשוד משולב במסגרת טיפולית ומשתף פעולה (אם קיימת מסגרת כזו).
- ככלל, בקשת המתלוננת לבטל את התלונה אינה שיקול יחיד בשיקולים לסגירת התיק.
התנאים האמורים הם תנאים מצטברים. כפי שהוסבר לעיל, ואף מודגש בנוהל עצמו, בקשת המתלוננת לבטל את התלונה היא שיקול אחד ממכלול השיקולים, ולא תעמוד לבדה.
חומרתן של עבירות האלימות במשפחה מחייבת ליווי וייעוץ של עורך דין פלילי מנוסה כבר מן הרגע הראשון. עורך דין כזה יידע לבחון את חומר הראיות לעומק ובאופן מקצועי ולאסוף ראיות הגנה חשובות, שיש בכוחן להביא לזיכוי הנאשם או הנאשמת – וכל זאת כדי לסיים את ההליך בתוצאה הטובה ביותר.
לעו״ד שגיא אקו, עורך דין פלילי, ניסיון רב שנים בניהול תיקי אלימות במשפחה. אם הוגש נגדכם כתב אישום בעבירות אלה, מומלץ לפנות לייעוץ ולליווי בהקדם האפשרי.