חזקת החפות

חזקת החפות הינה נקודת המוצא בהליך הפלילי. החזקה קובעת כי אדם, כל אדם, הוא בגדר זכאי כל עוד ולא הוכחה אשמתו. תחולתה של חזקת החפות חלה על כל אדם באשר הוא, ולא משנה אם הוא בעל עבר פלילי עשיר או נקי, חשוד או נאשם.

נקודת המוצא הזו יוצרת שוויון בין כל בני האדם ומהותה היא כי בית המשפט רואה בכל אדם חף מפשע ונטל ההוכחה לאשמה (מעל לכל ספק סביר) הינו על המאשימה.

מדוע קיימת חזקת החפות?

להליך הפלילי השלכות רבות על חייו של אדם, החל משמו הטוב שמוכתם והקלון שדובק בו ועד לשלילת חירותו על גווניו (מאסר, מעצר, תנאים מגבילים וכיוצ"ב). המציאות מוכיחה כי רעות חולות אלו דובקות באדם שלא תמיד בצדק, כאשר מזוכה הוא מהעבירות אשר יוחסו לו, אולם לעתים הנזק כבר נעשה. חזקת החפות נועדה למזער את הפגיעה באומרה: כל עוד לא הורשע אדם מעל לכל ספק סביר, שמו נקי ויש לראותו כחף מפשע. חשוב לציין כי אשמת אדם נקבעת בפסק דין חלוט שלא ניתן עוד לערער עליו. מכך נובעות 2 מסקנות עיקריות: חזקת החפות אינה חזקה מוחלטת והיא ניתנת לסתירה, כאמור, כאשר אדם מורשע בפסק דין חלוט. המסקנה השנייה היא כי חזקת הפות אינה נצחית, וכאשר יורשע אדם בהליך הפלילי היא תחלוף לעניין ההליך הספציפי בו הורשע בלבד!

ודברי בית המשפט העליון ב- ע"פ 559/85‏ ‎ ‎מוזס קיסלר‎ ‎נ' מדינת ישראל:

"חזקת החפות אמנם עומדת למערער, כמו לכל אדם שלא הורשע בדין, אך אין בחזקה זו ובספק האמור כדי לגרור אחריהם זיכוי, כל עוד לא נקבע כממצא, שלא הוכח שהנאשם ביצע את העבירה או שהוא אינו אשם".

לסיכום:

חזקת החפות חלה על כל אדם באשר הוא והינה זכות יסוד במשפט הפלילי בישראל. מטרת החזקה היא הבטחת הליך הוגן במסגרת המשפט הפלילי, הגנה על שמו הטוב של אדם והימנעות משלילת חירותו כל עוד לא הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר, ריסון כוחן של הרשויות, הגנה על הפרט בשים לב לפערים המובנים שבינו לבין הרשויות וכן נקודת המוצא כי "יותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים" (ספר המצוות של הרמב"ם).